זכריה נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, התובע יליד 1972 נפצע בשתי תאונות דרכים. התאונה הראשונה מיום 16.03.2001, נתבעת 1 ביטחה את הרכב בו נהג התובע במועד התאונה (להלן: "התאונה הראשונה"). התאונה השנייה מיום 04.02.2003, נתבעת 2 ביטחה את הרכב בו נהג התובע במועד התאונה (להלן: "התאונה השנייה")

בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, ד"ר א. גרינטל מיום 27.02.2010, כתוצאה מהתאונה הראשונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לסעיף 35(1)א – ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, עקב כאבי צוואר. כתוצאה מהתאונה השנייה, נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לסעיף 37(7)א לתקנות, עקב כאבי גב תחתון והגבלה בחלק ממישורי התנועה.

הצדדים חלוקים בשאלת נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונות.

ישיבת הוכחות התקיימה ביום 10.04.2013, במסגרתה נחקרו התובע ומר מאיר סקעת, עד מטעם התובע. בסיומה של הישיבה ביקשו הצדדים שהות למצות הליכי משא ומתן. בסופו של דבר, משכשל המשא ומתן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

דיון והכרעה

הראיות

לטענת התובע, נכותו התפקודית עולה על שיעור נכותו הרפואית. לטענתו, עקב פציעתו הקשה איבד בפועל חלק ניכר מכושר השתכרותו ונגרמו לו הפסדי שכר כבדים. לטענת התובע, מאז התאונה הראשונה, סבל מכאבים עזים בגב התחתון והעליון. לאחר שחרורו מצה"ל (שירות מאוחר עקב לימודי ישיבה), לא עלה בידו להשתלב בעבודה המתאימה את יכולותיו הפיזיות. לטענתו, התאונה השנייה החמירה את מצבו, גם בפן הנפשי. לטענתו, כתוצאה מהתאונות הינו סובל מכאבים עזים, חולשה תמידית בשתי ידיו המונעת ממנו את היכולת להרים משאות כבדים, קושי בכתיבה, בביצוע פעולות בסיסיות יומיומיות, סחרחורות, כאבים המוקרנים לרגליים והפרעות שינה.

לטענת התובע, רק כשלוש שנים לאחר התאונה השנייה, עלה בידו להתקבל לעבודה כמשגיח כשרות, אף כי לא היה מעוניין בעבודה מסוג זה. עוד, לטענתו במסגרת עבודתו כמשגיח כשרות הוא מבצע את המטלות שאינן דורשות מאמץ פיזי, זאת למרות שהתפקיד מעצם מהותו דורש, בין היתר, ביצוען של עבודות פיזיות. לדבריו, פיטוריו נמנעים בשל העובדה שמנהל מחלקת הכשרות דואג להעסיק עובדים נוספים לצורך ביצוע העבודות הפיזיות, אולם החשש לפיטורים וקושי במציאת עבודה אחרת בעתיד מרחף מעל לראשו.

לטענת התובע, עובר לשתי התאונות, היה אדם בריא בגופו ובנפשו ואילו כיום הוא סובל ממגבלות קשות. לטענתו, בשל הפגיעה בשתי התאונות, לאחר שחרורו מהצבא מחודש אפריל 2002 ועד לחודש מאי 2006 לא עבד.

בסיכומיו, טען בא כוח התובע כי לא ניתן להתעלם מניסיונותיו הכנים והאמיתיים של התובע לשוב לשגרה ולהקטין את נזקיו. עוד, הפנה בא כוח התובע לעדותו של מר סקעת ולפיה התובע ביצע עבודתו בצורה איטית ובאופן חלקי וכי בנסיבות אלו בעת שנאלץ להעסיק עובד נוסף לביצוע החלק הפיזי, הכרוך בעבודתו של משגיח כשרות, ולכן חלה פגיעה דרסטית במשכורתו של התובע. לפיכך לטענתו, יש לפצות התובע בהפסד שכר לפי הפער בין השכר שהרוויח התובע לאורך השנים לשכר הממוצע במשק ובסך הכל עתר לפיצוי בסך של 1,977,923 ₪.

הנתבעות בסיכומיהן, הפנו תשומת לב בית המשפט לדרישת הפיצוי הגבוהה של התובע בגין הנכות הקלה שנגרמה לו כתוצאה מהתאונות. זאת ועוד, נטען כי יש לבחון נכותו של התובע ונזקיו בגין כל תאונה בנפרד.

בא כוח נתבעת 1, הפנתה לאירוע טרגי שעבר התובע, כאשר היה עד לתאונת דרכים בה נהרגה אחייניתו וגיסו נפצע קשה, בעקבות התאונה סבל התובע מקשיים ובעיות נפשיות, וכן לתאונת דרכים נוספת בה היה התובע מעורב ביום 11.05.2010 וכן לגירושיו של התובע, אשר כל אלו השפיעו על מצבו הנפשי. עוד, נטען כי, לאחר שירותו של התובע בצה"ל דווח למל"ל כי הינו תלמיד ישיבה וכי בנסיבות אלו הרי שלא עבד. נטען כי אין לזקוף את העובדה שהתובע לא עבד, לאורך תקופה ארוכה, לפגיעתו הקלה בתאונת הדרכים הראשונה ולנכותו "המזערית".

בא כוח נתבעת 2, בסיכומיו שב וטען כי המדובר בתלמיד ישיבה שלא עבד לפרנסתו במשך שנים וכי התאונות והפגיעות הזניחות לא פגעו בכושרו להשתכר. התובע, כיום עובד כמשגיח כשרות ומבצע עבודתו ללא הגבלה.

בחקירתו הנגדית, טען התובע כי היה תלמיד ישיבה רק עד גיוסו לצה"ל. לטענתו, דיווח שנמסר למל"ל ולפיו היה תלמיד ישיבה עד לשנת 2011 אינו נכון. לטענתו, למד בישיבה עד למועד גיוסו לצה"ל בשנת 2001 (פרוטוקול דיון מיום 10.04.2013, עמוד 13 שורה 22). לתובע לא היה הסבר לעולה ממסמכי המל"ל, במסגרת דו"ח רציפות שהוגש כאמור. עם זאת, השיב כי יתר הנתונים שנרשמו בדו"ח, למקומות בהם הועסק ולשכר שקיבל, הינם נכונים. עוד, בחקירתו הנגדית פירט לשירותו בצה"ל, משנת 2001 עד 2002, תפקד לדבריו כמנהל עבודה במחסן חירום של חייל האוויר. לטענת התובע, לאחר שחרורו מצה"ל פנה "כל שבוע" ללשכת התעסוקה, חיפש עבודה בכל דרך אפשרית "דרך חברים, משפחה, אנשים, לשכת תעסוקה, כמו כל בן אדם שמחפש. הייתה לי איזו הזדמנות שמישהו ניסה לסדר לי עבודה בדואר אבל היה צריך לשאת משקל כבד ולא יכולתי. אם בן אדם אפילו לא יכול לעמוד בצורה ישרה מבלי לתפוס את הידיים כי יש לו חולשה בידיים אז זו עובדה" (שם, עמודים 16-17).

התובע פירט לעבודתו כמשגיח כשרות, לדבריו עבד בקניון רננים בשתי מסעדות ובמהלך השנים עבד במקביל בשתי מסעדות נוספות. שעות עבודתו הן מהשעה 08:00 ועד השעה 15:00-16:00. לטענתו, שכרו החודשי ממסעדת "שלי'ס" הינו בסך של 3,100 ₪, מ"שוקה" 1,000 ₪, מ"קפה קפה" 1,000 ₪, מ"ברנצ'י" 800 ₪ וחנות פלאפל שנכון למועד עדותו נסגרה, סך של 600 ₪ נוספים. לדבריו, הרב מאיר סקעת, שהינו קרוב משפחה של גרושתו, מפנה אותו למקומות העבודה, קובע היכן יעבוד וכן את גובה שכרו מכל מסעדה.

מר סקעת, בחקירתו הנגדית, הסביר לאופן קבלת התשלום עבור שירותי "משגיח כשרות". לדבריו, בית העסק משלם שכר הנע בין 800 ל- 1,000 ₪. לדבריו, במסגרת עבודתו של התובע ב"שלי'ס", הבחין בהגבלות מסוימות שיש לתובע, שכן המדובר במסעדה גדולה ובמסגרת העבודה שם על משגיח הכשרות לברור אורז בכמויות גדולות, עבודה המצריכה מאמץ פיזי. לכן, טען מר סקעת, העביר את התובע למסעדות בהן נדרשת פחות עבודה פיזית. בנוסף, דאג להוסיף משגיח כשרות נוסף ב"שלי'ס" כדי לעזור לתובע. לטענתו, בשל כך ירד שכרו של התובע, על חשבון השכר ששילמה המסעדה למשגיח הכשרות הנוסף. משנדרש, בחקירתו הנגדית, על ידי בא כוח נתבעת 1, להתייחס לנתונים כי שכרו של התובע ב"שלי'ס" לא פחת, גם לאחר שהועסק משגיח כשרות נוסף, לא הייתה למר סקעת תשובה לכך. מר סקעת הבהיר כי הגם ש"שלי'ס" הינו מסעדה גדולה, לא דרושים לה שני משגיחי כשרות בדומה לבתי מלון או אולמות אירועים.

נכות התפקודית התובע

בחוות דעתו של ד"ר גרינטל, אשר לא זומן להיחקר על חוות הדעת, התייחס המומחה לתיעוד בתיקו הרפואי של התובע, לבעיות רפואיות כלליות החל משנת 1989 וכן בהתייחס לתאונות הדרכים. מפירוט תלונותיו של התובע, עולה כי התובע התלונן שהוא סובל מהתקפי כאבים בגב תחתון וכי טופל לאחרונה בזריקות. התובע התלונן על קושי בתפילה בעמידה, קושי להתכופף, קושי בצחצוח שיניים, לנעול נעליים ולגרוב גרביים. לגבי הצוואר, טען התובע לכאב "די קבוע" וצורך לתמוך בצוואר. לעניין זה, דיווח על קושי בתפילה ותחושת עייפות בצוואר, קושי בהרמת חפצים המופיע עם חולשה בידיים, קושי במציאת תנוחה נוחה בלילה לשינה, קרינה לגפיים וקושי בתנועה צווארית.